#separator:tab
#html:true
#notetype column:1
#tags column:5
תת - שאלה רגילה - (לשימוש המאגר)	"נב. מה הדין לר""מ ומדוע באומר ַלקרבן לא אוכל לך? "	"מותר, שלא יהא קרבן אלא מה שלא יאכל, ואין לומר דמכלל לאו משמע הא מה שיאכל יהא קרבן דהא לר""מ לית ליה מכלל לאו אתה שומע הן. [ושאר הדינים לר""מ עי' בתשובה מב]."	נדרים טז.		
תת - שאלה רגילה - (לשימוש המאגר)	"נג. מדוע ַלשבועה לא אוכל לך לר""מ אסור והרי לית ליה מכלל לאו אתה שומע הן? "	"תירץ הר""ן דאמרינן בשבועות דכי לית ליה לר""מ מכלל לאו אתה שומע הן ה""מ בממונא א""נ באיסורא דאית ביה ממונא אבל באיסורא גרידא אית ליה. ושבועות אינן אלא איסורא גרידא שהוא חל בגופו ולכן אפי' ר""מ מודה דאמרינן בהו מכלל לאו אתה שומע הן."	נדרים טז.		
תת - שאלה רגילה - (לשימוש המאגר)	נד. מה דינו של מי שאמר הא שבועה שאוכל לך ומה הדין להלכה? 	"לרב אשי נשבע שיאכל. לאביי אם הפצירו בו שיאכל ואמר אוכל אוכל וחזר ונשבע שאוכל לך הרי נשבע שיאכל, אבל אם כשהפצירו בו אמר שלא יאכל שלא יאכל וחזר ונשבע שאוכל לך הרי נשבע שלא יאכל. כתב הר""ן שהסוגיא בשבועות חולקת אסוגיין וסוברת שלאביי בסתמא בלא שום הוכחה שאוכל שאכילנא משמע. ולהלכה פסק הרמב""ם כאביי וכסוגיא דשבועות, והרמב""ן פסק כרב אשי שלעולם שאוכל דאכילנא משמע."	נדרים טז.		
תת - שאלה רגילה - (לשימוש המאגר)	נה. מה הדין ומדוע 1) אם אמר קונם ישיבת סוכה עלי 2) או שאמר קונם סוכה עלי? 	"1) כתב הר""ן שאסור רק מדרבנן כיון דהוי דבר שאין בו ממש, אבל התוס' אמרו שאסור מדאורייתא, דלא מקרי דבר שאין בו ממש אלא כשאינו מזכיר שם החפץ שאוסר עליו, אבל כשמזכיר החפץ הנאסר דבר שיש בו ממש הוא.<br>2) כתב הר""ן שבאמר קונם סוכה עלי יושב בה ישיבה של מצוה דמסתמא לא אסר על עצמו אלא הנאה בלבד ומצוות לאו ליהנות ניתנו."	נדרים טז:		
תת - שאלה רגילה - (לשימוש המאגר)	נו. מנין שמי שנשבע לעבור על המצוה ולא עבר שפטור מלאו ומקרבן? 	פטור מלאו דכתיב לא יחל דברו, דברו לא יחל אבל מיחל הוא לחפצי שמים. פטור מקרבן דכתיב גבי קרבן שבועת ביטוי להרע או להטיב, מה הטבה רשות אף הרעה רשות יצא נשבע לבטל את המצוה ולא ביטל שאין הרשות בידו.	נדרים טז: - יז.		
